|פסטיבל הג’אז בפריז|
פריס וג’אז זה ספור אהבה, מאז ומתמיד.
גשר בין מוזיקאי הג’אז מכל העולם והצרפתים. על כן, תשמחו לשמוע על פסטיבל הג’אז בפריז!
וודי אלן עשה מחווה לפריס בשנות העשרים שלה – “פריס בחצות” וחלק ניכר מהסרט מתרחש במועדונים אפלוליים עם הרבה עשן ומוסיקת ג’אז. הבמאי המאוהב באירופה בעצמו נגן קלרינט והופיע בהרבה הרכבי ג’אז בניו יורק.
הרבה מוזיקאים מרחבי אירופה וארצות הברית באים במיוחד לפריס לנגן באחד ממועדוני הג’אז הנודעים שלה כמו ““Caveau de la Huchette או Duc du Lombard
הרבה מהמועדונים האלה מרוכזים ברובע הראשון סביב Chatelet ,אבל פריס מציעה לכל אוהבי המוזיקה הזאת גם אופציות אחרות במקומות פחות מוכרים שעומדות באותם הסטנדרטים של המקומות הותיקים בעלי השם.
כדאי להסתגל לידיעה שהחורף כבר כאן.
לשמיים מעוננים ולטמפרטורות נמוכות.
חודש נובמבר בפריס מתמלא בפסטיבלים. פסטיבלי סרטים ומוזיקה, אחד מפסטיבלי המוזיקה היפים בהם הוא פסטיבל ג’אז המתרחש כל שנה בחודש נובמבר לכל אורכו.
אין כמו ג’אז על מנת להתחמם, לשכוח מהקור בחוץ ולהיכנס לאווירה מרגיעה אך קצבית עדיף כמובן עם כוס יין אדום. הצלילים של הסקסופון, התופים או הפסנתר מתחברים ישירות לחושים וממלאים את הלב במלודיה נוגעת.
פסטיבל JazzyColors- הפסטיבל האהוב עלי בחודש נובמבר הוא פסטיבל JazzyColors”” . מדובר בקונצרטים רבים המפוזרים בכל מיני מכוני תרבויות המייצגות ארצות שונות כמו אירלנד, גרמניה, הונגריה, צ’כיה, דנמרק ועוד. הן מארחות להקות מארצות שכנות וכך יש לא רק חוויה של קונצרט ג’אז אלא גם מפגש תרבותי בין המארחים לאורחים ולקהל הבא לצפות בהם.
זהו פסטיבל מסובסד במחירים הוגנים. מארגני הפסטיבל הוא Ficep = פורום של מכוני התרבות הזרים בצרפת. אולם מי שאחראי על בחירת המוזיקאים הם המכונים הזרים עצמם. ההופעות בדרך כלל הן של נגנים מצוינים בכל סוגי הג’אז מהקלאסי למודרני המשולבים לעתים גם עם זמרים.
הייחודיות של JazzyColors- אחד הדברים היפים בפסטיבל זוהי האפשרות לצפות בלהקה באולם שמעביר לנו את הצבעים. מעבר לכך, ניתן לחוות ניחוחות של הארץ אותה הוא מייצג. כמו למשל המרתף של מכון צ’כיה ברובע השישי בפריס. מי שביקר בפראג יודע שרב הקונצרטים מתקיימים במעין מרתפים סמויים מהעין. יש צורך תמיד בירידה תלולה במדרגות על מנת לגלות את האולם הקטן עם הבמה הקומפקטית.
לג’אז אכן מתאים מאוד להיות באיזה חדר קטן קצת דחוס שבו השולחנות כמעט נוגעים זה בזה. אנשים שותים בירה מכוסות ענקיות, ונהנים בו זמנית מקונצרט באווירה אינטימית. השנה מכון התרבות הצ’כי ארח את הזמרת האירית ריונה סאלי הרטמן ולהקתה. זה היה קונצרט של מוסיקת פולקלור אירית עם נגיעות עכשוויות של ג’אז מודרני.
עוד דוגמא היא הכנסייה של מכון תרבות אירלנד.
היא נמצאת ב”רחוב האירים” ““la rue des Irlandis – מדובר על רחוב קטן שחבוי לא הרחק, מאחורי רחוב מופטאר המפורסם ובקרבת הפנתיאון.
בלילה כשהולכים אליו תמיד צריך “ללכת קצת לאיבוד” עד שמוצאים אותו שוב. אולי בסוג של הומור אירי הרחוב הזה יודע להסתתר ולהתגלות ברגע שכבר לא זוכרים איפה הוא. (כן לא תמיד צריך להפעיל את הגוגל מפס. לעתים עדיף כמו פעם פשוט ללכת ולמצוא רחוב בלי קיצורי דרך).
לפחות כמו הג’אז שזאת מוזיקה שהיא לעולם לא דוהה ומתיישנת ואין לה תאריך תפוגה. כוחה טמון בכך שהיא לעיתים נותנת תחושה של אין סוף. (המוזיקאים בקושי רב עוזבים את הבמה, צליל מפיק צליל נוסף שפותח שיר אחר המזמין שיר נוסף…).
הכנסייה של מכון אירלנד- הכנסייה של מכון אירלנד מפתיעה ביותר כמו המקום עצמו שעבר גלגולים שונים. במאה התשע עשרה בזמן מלחמת פרוסיה צרפת הוא שמש כבית חולים שקלט חיילים פצועים ואחר כך נהיה לסמינר פולני מ1945 עד 1997. החצר גדולה ומרשימה ובקיץ מתקיימים שם קונצרטים רבים בחוץ האוספים את כל חובבי המוזיקה האירית, יש הרבה כאלו שבאים לטעום את החוויה האירית בפריס ולרגע הם כבר אולי בדבלין באחד ממיני הקונצרטים המתרחשים בפאבים השוקקים.
“The Chapel” =הקפלה היא מקום מיוחד שנהדר לשמוע בו קונצרטים. יושבים על דרגשי עץ בכנסייה קטנה ויפה. האקוסטיקה מעולה והנגנים משתלבים בה להפליא. יש שילוב של רוחניות ומיסטיקה עם מוזיקה שחובקת את כל הדתות ללא סייגים וגבולות.
ולמרות שמדובר בספסלי עץ, כשמתיישבים עליהם ומקשיבים לנגנים נדמה שמדובר בכורסאות מרופדות. עד כדי כך נוח ונעים לשבת שם ולהאזין לקונצרט.
החוויה שלי מהפסטיבל- ראיתי השנה במסגרת הפסטיבל נגנים מהונגריה שנגנו “Bartok Impressions”“. הם שאבו את השראתם לנגן וריאציות של ג’אז מהמלחין הקלאסי ההונגרי הנודע “בלה ברטוק”. שלשת המוזיקאים המצוינים, מתיאס לוי (כינור), מיקלוש לוקס (צימבלום, כלי הקשה הנפוץ בעיקר בהונגריה ורומניה) ומתיאס סנדל (צ’לו). המוזיקה הייתה שילוב של צלילים בלקניים באווירת ריקודים ושירי חג מולד רומניים.
האולם הקטן המאופק בגוונים קרירים ומקושט בתמונות של ציורים קלאסיים ממאות קודמות הפך לחגיגת צלילים וצבעים חמים שהלמו ביותר את שם הפסטיבל “ג’אז בצבעים”.
קונצרט אחר בסגנון שונה לגמרי ולא פחות וירטואוזי ראיתי שבוע לאחר מכן של נגנים צעירים מאיסלנד בשם TITOKS”” הטריו מוכרים באיסלנד למרות גילם הצעיר הם כבר הספיקו לנגן הרבה קונצרטים. הם נגנו מלודיות של מלחין איסלנדי ידוע כריימונד וולגר וגא’נגו ריינהאדרט. מוזיקאי ג’אז צועני. שלשת הנגנים הכריזמאטיים בעלי המראה הסקנדינבי העבירו את הקהל לשנות החמישים העליזות וסחטו מחיאות כפיים סוערות.
הקונצרטים של פסטיבל הג’אז בפריז ימשיכו עד סוף נובמבר להיות במכוני התרבות השונים ברחבי פריס.
ובין אלה ממשיכים האולמות הקטנים האלטרנטיביים של העיר חובבת הג’אז גם הם להזמין מוזיקאים טובים.
למשל, אולם הופעות קטן שנמצא ברחוב פחות מוכר rue Abel.
למקום קוראים POP UP Label ,שגיליתי לגמרי במקרה.
בימי שלישי הוא מארח להקות ג’אז. ובעוד אני לוגם מהיין שמעתי קונצרט נהדר עם שלושה מוזיקאים, מתופף, קונטרבסיסט ופסנתרן שניגנו ממבחר הרפרטואר של שירי ג’אז מפורסמים.
הפסנתרן הוירטואוז המחונן בעל השמיעה האבסולוטית ניגן באופן כובש והקהל לא הפסיק להריע לו בראבו.
הוא ירד מהבמה בהפסקה ושוחחנו והתברר שהוא בחור ישראלי בשם יקיר ארביב שחי שנים רבות באיטליה ועכשיו הגיח לתקופה לפריס.
לא יכולנו להשאר לחלק השני של הערב. נפרדנו מהפסנתרן המוכשר ויצאנו ללילה קפוא פריסאי. עטופים עוד בצלילי הג’אז החמים.
מטיילים בפריז? כדאי לגם לקרוא גם:
